מעוז צור ישועתי

רעות שבעה נפשי,
ביגון כוחי כלה,
חיי מררו בקשי,
בשעבוד מלכות עגלה.
ובידו הגדולה,
הוציא את הסגולה,
חיל פרעה
וכל זרעו
ירדו כאבן מצולה.

דביר קדשו הביאני,
וגם שם לא שקטתי,
ובא נוגש והגלני,
כי זרים עבדתי.
ויין רעל מסכתי,
כמעט שעברתי,
קץ בבל
זרבבל,
לקץ שבעים נושעתי.

כרות קומה ברוש בקש,
אגגי בן המדתא,
ונהיתה לו למוקש,
וגאוותו נשבתה.
ראש ימיני נשאת,
ואויב שמו מחית -
רוב בניו
וקנייניו
על העץ תלית.

יוונים נקבצו עלי,
אזי בימי חשמנים,
ופרצו חומות מגדלי,
וטמאו כל השמנים,
ומנותר קנקנים,
נעשה נס לשושנים,
בני בינה
ימי שמונה
קבעו שיר ורננים.

חשוף זרוע קודשך,
וקרב קץ הישועה.
נקום נקמת דם עבדיך,
מאומה הרשעה.
כי ארכה לנו הישועה
ואין קץ לימי הרעה,
דחה אדמון
בצל צלמון
הקם לנו רועים שבעה.