י"ח באייר : ל"ג בעומר

ל"ג בעומר ומרד בר כוכבא

במאה ה- 2 לספירה, בתקופת השלטון הרומי בארץ ישראל, היו ימי ספירת העומר קשורים לתחילתו של מרד בר כוכבא (132 – 135 לספירה). רבי עקיבא היה מנהיגו הרוחני של המרד, ושמעון בר כוכבא – מנהיגו הצבאי. יש הסבורים כי ל"ג בעומר מציין ניצחון של אנשי בר כוכבא על הרומאים, ולכן נקבע כיום שמחה, שבו מפסיקים את מנהגי האבלות של ספירת העומר.
גם אם גרסה זו נכונה, עדיין לא ברור מדוע לא קבעו את יום הניצחון על-פי התאריך בלוח העברי, אלא על-פי מספרו הסידורי של היום בספירת העומר.

ל"ג בעומר – חץ וקשת

הקשר בין ל"ג בעומר ובין ניצחון אפשרי של בר כוכבא על הרומאים מתבסס גם על המנהג המיוחד שהתפתח בארצות הגולה: בני נוער יהודים נהנו בל"ג בעומר מיום חופשה מלימודים, והיו יוצאים לשדות וליערות עם חץ וקשת. יש הסבורים שמנהג זה בא לציין ולהזכיר את מרד בר כוכבא ברומאים. אך אחרים מסבירים מנהג זה כחלק מן ההשפעה של הסביבה הנוכרית על הנוער היהודי: באירופה נהגו בני נוער לצאת בתחילת הקיץ, בעיקר בחודש מאי, לשדות וליערות – לטיולים, לתחרויות ריצה ולקליעה למטרה בחץ וקשת. ולכן יש הרואים במנהגי חץ וקשת של היהודים בל"ג בעומר השפעה של מנהגי הסביבה הלא-יהודית – ותו לא.

ל"ג בעומר והתנועה הציונית

התנועה הציונית הדגישה את הקשר ההיסטורי בין ל"ג בעומר ובין מרד בר כוכבא והמאבק לשחרור לאומי. ומכאן השירים שנהגו לשיר בל"ג בעומר על בר כוכבא, ובהם היללו את גבורתו כלוחם חופש נועז – "הוא היה גיבור, הוא קרא לדרור, כל העם אהב אותו…" (מתוך שיר שכתב לוין קיפניס).
תנועות הנוער הציוניות בתפוצות אימצו את ל"ג בעומר – סמל המאבק לחירות – כחג לאומי של הנוער היהודי. כך, לדוגמה, ארגנה ההסתדרות הציונית בוורשה בשנת 1916 טיול המוני ליערות לכל ילדי תנועות הנוער היהודי. כמה מתנועות הנוער קבעו את יום ל"ג בעומר כיום ההצטרפות לתנועה.
ויש אירועים מתקופת המדינה שבדרך – הימים שלפני הקמת המדינה – הקשורים לל"ג בעומר, לדוגמה – בל"ג בעומר תש"א – 15 במאי 1941 החליטה המפקדה הארצית של ההגנה על הקמת יחידות צבא קבועות, שקיבלו את השם "פלוגות מחץ" – פלמ"ח.
חץ וקשת – אחד הסמלים של ל"ג בעומר כפי שנחוג בתפוצות, הפך לסמל הגדנ"ע , גדודי הנוער, שהוקמו במסגרת בתי הספר התיכוניים העבריים בישראל בתקופת המנדט הבריטי, בשנת תרצ"ט – 1939.